מותי התשאורתית 73 שהדגשתי . הם העדיפו להשחיר את דמותי . הם רצו להציגני בציבור כעבריין המחפש חנינה, אף כי תגובתי היתה הפוכה . הם פשוט העלימו אותה . ההליכים כנגדם הסתיימו כעבור 10 שנים לחובתם . נפסקו לטובתי סכומים זניחים . העובדה שבתי המשפט קבעו כי הם הוציאו דיבתי רעה, ולא פעם אחת, לא הרתיעה אותם . הם התפרנסו מכך לא רע . אחרי פסק הדין של השופט ברק אשר איפשר ליוצר מופקר להציג את חנה סנש כבוגדת ( תקראו על כך בפרק "כבוד האדם כסיסמת שווא" ) גבר חופש הסילוף והשיסוי על הזכות לשם טוב . חוק כבוד האדם היה למשיסה בזכות פסיקה מעוותת . מערכת המשפט אחזה בידה של התקשורת, ושתיהן הורידו את המסך על כבוד האדם . במערכת משפטית המאפשרת לעיתונות לעסוק בהשמצות שווא, הנותנת ליוצר מופקר כמו מוחמד בכרי לעשות סרט המציג את חיילי צה"ל כקלגסים הדורסים את תושבי ג׳נין בגלגלי הטנקים שלהם — אין כבר הגנה על שמו הטוב של האדם . עיתון ידיעות אחרונות יצא נגדי אותה עת גם בסדרת כתבות מופרכת נוספת לפיה אני מתכוון להשתלט על החברה להגנת הטבע לצרכים נדל"ניים משלי . באחת הכתבות נכתב כי רכשתי קרקעות רוויות נרקיסים כדי להופכן לשטחי בנ...
אל הספר