םל מה נא שתי 27 בפועל לא הייתי אף פעם חלק מחבורה המבקשת להשתלט על התביעה הכללית, וגם לא היה לי עניין בכך . כל חיי הייתי סנגור ולא קטגור . הכללתי המלאכותית וחסרת היסוד בדו"ח הציבורי אשר כתבה פרקליטת המדינה דאז ( ושופטת בית המשפט העליון לאחר מכן ) עדנה ארבל, היתה כוזבת . היא נעשתה בזדון ובמכוון כדי ליצור לי דימוי שקרי . כאשר הגשתי נגדה תביעה בגין הוצאת לשון הרע במזיד היא התגוננה בטענה המופרכת כי לה זה מותר . הייתי בטוח כי בית המשפט יזרוק אותה מכל המדרגות אך ההפך הוא שקרה . בית המשפט העליון קבע כי זו זכותה . המערכת המשפטית הגנה על אחת מחברותיה . חבריה חשבו כנראה גם על עצמם . אבסורד כזה יכול היה לקרות רק במערכת משפטית אשר המטרה מקדשת עבורה את האמצעים . זה היה סיכול ממוקד של שמי הטוב [ תקראו על כך בפרק "לשון הרע בזדון ( דהיינו בידיעה כי אין לה יסוד ) מצדה של פרקליטת המדינה" ] . לכן גם שורבבה לדיוקן המעוות אשר העיתונות ניסתה לצייר לי על בסיס לשון הרע בזדון אשר הוציאה עליי פרקליטת המדינה גם טענת שווא כאילו היתה לי תדמית של "איש בוטה" . אף פעם לא הייתי כזה . אני אומר דברים כהווייתם . אני מדבר ...
אל הספר