288 | המדינה היזמית של חברות טכנולוגיה נקייה, שהן עתירות הון ומתחרות בשווקים מורכבים מאוד . המיליארדים שהם שופכים לתוך חברות ברחבי מגזרי הטכנולוגיה הנקייה, לדוגמה, מעטים מאוד בהשוואה למאות המיליארדים בהתחייבויות מימון של המדינה לפרויקטים של אנרגיה מתחדשת . ההצלחה של חברות כמו פירסט סולאר נבנתה במשך כמה עשורים, שבמהלכם משקיעי הון-סיכון נכנסו בשלב מאוחר יחסית ויצאו מיד לאחר שהושלמה ההנפקה הראשונית לציבור . חלק ניכר מהסיכון בהשקעה בפירסט סולאר נטלה ממשלת ארה"ב, שקידמה את הטכנולוגיה הסולארית שלה באופן פעיל באמצעות מסחור . סובסידיות לתמיכה בשוק המקומי ובשוק באירופה, בצירוף מעמדה של פירסט סולאר כיצרנית שכבה דקה מובילה, מקשות עלינו לדמיין תסריט שבו חברה כזו עשויה להיכשל . ואולם, חילוץ הערך שהשקעות מוטות-הון ושיטות תגמול מספקות — ואפילו מעודדות — הבטיחו שמשקיעי הון-סיכון, בכירים ומנהלים בחברות יוכלו לגרוף רווחים מסיביים מביצועי מניות בין שהם קצרי ימים ובין שלא . לא זו בלבד שהתמריץ המעוות הזה מבצע להשקעה בחדשנות חלוקה מחודשת באופן שמרחיק אותה מבעלי עניין מרכזיים אחרים ( ממשלות, בתי ספר, עובדים ...
אל הספר