98 | המדינה היזמית זוהי ההשקפה שמבקשת מהממשלה בעיקר לתקן כשלי שוק — למשל באמצעות השקעה במדע בסיסי, בחינוך ובתשתיות . הדיון בעניין תפקידה ה"ראוי" של המדינה אינו חדש, אבל בבואנו לקיים אותו תצמח לנו תועלת אם נבין לעומק את הספרות האקדמית העוסקת בתפקידה של חדשנות ביצירת צמיחה כלכלית . לפני יותר מ- 250 שנה, כאשר דן בתפיסת "היד הנעלמה" שלו, אדם סמית טען ששווקים קפיטליסטיים שיניחו להם לנפשם יערכו רגולציה עצמית, ושהמדינה תצטרך רק להקים תשתיות בסיסיות ( בתי ספר, בתי חולים, דרכים ) ולוודא שמטפחים ומגינים על רכוש פרטי ועל "אמון" ( קוד מוסרי ) בין השחקנים ( סמית 1996 [ 1776 ] ) . בהינתן הרקע של סמית בפוליטיקה ובפילוסופיה, כתביו היו מעמיקים פי כמה מן העמדה הפשוטה שנהוג לייחס לו באשר לכלכלה ליברטריאנית . עם זאת, אין להכחיש שהוא האמין כי מקור קסמו של הקפיטליזם הוא היכולת של השוק לארגן ייצור והפצה בלי כפייה מצד המדינה . עבודתו פורצת הדרך של קרל פולני ( שהיה בעל דוקטורט במשפטים אך נחשב כלכלן חשוב ) , לעומת זאת, הראתה כיצד האמונה בשוק שמסדיר את עצמו היא מיתוס שאינו נתמך בידי המקורות ההיסטוריים של שווקים ...
אל הספר