נטע גוטמן אבנר 80 אותם תכנים ולכאוב מחדש את הרגעים הללו פתחו לי צוהר נוסף להזדהות, לחמלה ולאמפתיה, ולנוכחות אחרת בתוך חדר הטיפול . אני מתייחסת למקרה המסוים הזה, אבל הנוכחות הטיפולית והשאלות המתלוות אליה תקפות גם ליתר ההדגמות הקליניות שהוצגו למעלה הנוגעות למקומו של המטפל הניצב מול הורה אָבֵל . ראיתי את תפקידי בעיקר בלהיות איתם, ליצור מרחב שבו ניתן לשאול שאלות, לכעוס ולבכות, לעבד איתם את כל הרגשות הסותרים, ובעיקר להכיל עבורם את כל מה שהם עדיין לא יכולים לעכל . הייתי דמות אנושית, שבהיעדר הקירבה והמעורבות הרגשית יכולה להקשיב מבלי להיבהל, ומבלי להיהרס - להיות עבורם מְכל מחזיק וחזק . בחודשי הטיפול ליבי נקרע ולא ניסיתי להסתיר את דמעותיי . בכיתי איתם לא פעם בתוך חדר הטיפול ובבית החולים כשהתינוקת אושפזה לפני מותה . לא השתתפתי בהלוויה, אבל בשעה שהם קברו אותה, הרשיתי לכאב להציף אותי ופרצתי בבכי . רגע זה ליווה אותי ימים ארוכים . הנוכחות וההתמודדות האישית שאליהן נדרשתי בטיפול זה, הובילו אותי לדון בהרחבה במקומו של המטפל במפגש הטיפולי המורכב מול דיאדות וטריאדות השרויות באבל בראשית החיים . כשל בקשר הו...
אל הספר