הפרדוקס הפסיכואנליטי 257 חוק הזהות על ה"מושג" . לפיכך, כאמור, ויטגנשטיין עבר לתורת משמעות המבוססת על הדקדוק ( grammar ) כחלופה לתורת משמעות המבוססת על ערכי אמת, או במילים אחרות, על האונטולוגיה, בתור תרופה לתחלואי הפרדוקסים . "אם פילוסופיה היא היבט או הבהרה של הדקדוק, אזי מטרתה היא לא חיפוש אחר ידע . פילוסופיה עדיין יכולה להיות חיפוש אחר חכמה והבנה, אך ידע שייך לתחום המדע והשתלשלויותיו היומיומיות הארציות" ( : 1994 , Graver 102 xiv ‑ xv ) . בהסכמה עם פרשנותו של גרבר לחדשנות של ויטגנשטיין, אני מציעה שגם הפסיכואנליזה נתרמת מיסודות פילוסופיים שכאלה ולא מחשיבה פוזיטיביסטית מדעית הקושרת את הפסיכואנליזה לאונטולוגיה באופן שאינו מאפשר מרחב נפשי סובייקטיבי או את חקירתו . בפסיכואנליזה תחום החקירה הדקדוקית מסייע להבין את התפקוד של משחק השפה הייחודי לה . ויטגנשטיין שם במרכז את הדקדוק כדבר שקובע את הכללים לשימוש בשפה ומעגן את משמעות ביטוייה : "המהות באה לידי ביטוי בדקדוק" ( ויטגנשטיין, 1994 [ 1953 ] , סעיף 371 ) . אמירה זו מפתיעה בהגותו של ויטגנשטיין המפורסם בהתנגדותו למהותנות . התנגדותו נובעת מהפרדו...
אל הספר