הפרדוקס הפסיכואנליטי 85 המעמד האונטולוגי של הסובייקט הוויניקוטיאני ויניקוט גורס כי כדי שהתקשורת תחווה אמיתית הליבה הפנימית צריכה להיות מעורבת, ותקשורת דמומה עם תופעות סובייקטיביות צריכה להיות ברקע וכחלק מהתקשורת החיצונית ( ויניקוט, 2009 ) . בד בבד, הוא הדגיש שכדי לעשות שימוש ( אמיתי ) באובייקט, האובייקט צריך להיות אמיתי ולא תופעה סובייקטיבית, משמע האובייקט צריך להיות חלק ממציאות משותפת ( ויניקוט, 1995 [ 1969 ] ) . אך מהי "מציאות משותפת" וכיצד היא הופכת לכזו ? ויניקוט הגיב לחשיבתה של קליין שהתמקדה בעולם הפנימי של המטופלים . קליין לא התייחסה לאופי האונטולוגי של האובייקטים הפנטזמטיים ועסוקה פחות בקשר של המטופלים עם המציאות החיצונית . לצד זאת, במקומות מסוימים מחשיבה מאד את ההסתגלות למציאות . למשל, היא מתארת את השיפור של ריצ'רד בחזרה שלו לרכב על אופניים ( קמפינסקי-שוייצר, 2023 ) . ויניקוט לעומתה ניסה למצוא אזור ביניים שבין המציאות החיצונית ששייכת לעולם האובייקטים הממשיים, כלשונו של הגל, ובין אזור המציאות הפנימית שהיא מדומיינת, סובייקטיבית . הגל פתר את המפגש בין פנים לחוץ בפתרון המשווה בין ה...
אל הספר