176 אפלטון אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁלֹּא לִהְיוֹת רַע, כַֹּאֲשֶׁר מַפִּילוֹת אוֹתוֹ אַרְצָה תְּלָאוֹת שֶׁאֵין לִגְבֹּר עֲלֵיהֶן . כָֹּל אָדָם הוּא טוֹב אִם טוֹב הָיָה חֶלְקוֹ, וְרַע - אִם רַע הָיָה . 63 בְּטוֹב מִכָֹּל, וְלָאֹרֶךְ הַזְּמַן הָרַב מִכָֹּל, שְׁרוּיִים אֲהוּבֵי הָאֵלִים . וְעַל כֵן לָעוֹלָם לֹא אַשְׁלִיךְ אֶת מְנַת חֶלְקֵי בָּחַיִּים, לְטוֹבַת חִפּוּשׂ רֵיק וַחֲסַר-תּוֹחֶלֶת אַחֲרֵי מָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת - אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ רְבָב לַחֲלוּטִין בְּקֶרֶב מִי שֶׁאוֹסְפִים מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ רְחָבַת הַיָּדַיִם . אִם אֶמְצָא כָֹּזֶה - אוֺ דִיעַכֶם . אֲנִי אוֹהֵב וּמְהַלֵּל כָֹּל מִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְְּבַר-חֶרְפָּה מֵרָצוֹן . עַל הַהֶכְרֵחַ לֹא יִגְבְּרוּ גַּם הָאֵלִים . [ - - - ] אֵינִי מְחַפֵּשׂ דְִּבְרֵי גְּנַאי . לִי עַצְמִי דְַּי בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רַע, לֹא חֲסַר-יֶשַׁע מֵעַל לַמִּדְָּה, 63 . כשסוקרטס מצטט את שתי השורות האחרונות בגוף הטקסט ( e 344 ) התרגום שונה, מתוך התאמה לפרשנותו של סוקרטס . ראו הערה שם .
אל הספר