44 אפלטון זו סתירה בעליל, אבל איני חושב שקיימת דרך לפתור אותה . הסתירה הזאת מובנית עמוק בחשיבה האפלטונית וביחס שבינה לבין ביטוייה הטקסטואליים . בעוד שהמחשבה האפלטונית שוללת את השירה, בין אם על בסיס אונטולוגי, מוסרי או הכרתי ( איון , פוליטיאה ) , הרי האופן שבו אפלטון מציג בפועל את חשיבתו, הדיאלוג, הוא בפירוש גילוי של שירה, ואין לכך דוגמה טובה מהדיאלוג הזה גופו . 6 . כמו בדיאלוג חי ונושם, התכנים הפילוסופיים המובאים כאן, על אף עושרם הרב, לא תמיד מתקשרים או משתלבים זה עם זה, ולא תמיד ניתנים להצגה שיטתית מעוגלת ומגובשת . מה שמקנה לדיאלוג את צורתו המגובשת והאחידה הוא לאו דווקא ההבניה הטיעונית והמושגית של רעיונותיו, אלא ההבניה הספרותית-אמנותית שלו . אבל מה הוא היסוד התורם לאותו גיבוש ? בהיות הדיאלוג מסופר מפיו של סוקרטס יש לו לכאורה מבנה "אפי" של סיפור בגוף ראשון, למרות הפרולוג הקצר שבין סוקרטס ל"חבר", שמבנהו דרמטי לגמרי, בדומה למבנה של גורגיאס , קריטון ודיאלוגים רבים אחרים . אלא שכל זה נכון רק אם נכנה "דרמטי" את מה שכתוב במתכונת פורמלית של מחזה לבמה, ו"אפי" את מה שכתוב במתכונת 45 פרוטגורס סי...
אל הספר