176 אריסטו 1 . ואולם אם היא אינה גזורה מהן, אלא כמו < יחידות > מספריות כגון הרבבה < מיחידותיה > , כיצד תתייחסנה היחידות 341 < לעצמן > ? 2 . והרי הרבה < מסקנות > מגוחכות נובעות < מכאן > , אם < היחידות > שייכות למין אחד וגם אם אינן שייכות למין אחד, גם בתור < יחידות > שאינן זהות ביחסיהן אחת לשנייה וגם בתור < יחידות > שונות שכולן נמצאות ביחס < שונה > לכל השאר . שהרי באיזה אופן הן שונות < זו מזו > בהיותן נטולות תכונות 342 משלהן ? אין זה סביר וגם אינו תואם מחשבה הגיונית . ( י ) יתר על כן, אם מוכרחים להמציא סוג נפרד של מספר שבו תעסוק האריתמטיקה, כלומר כשכל מה שמתואר על ידי < הוגים > מסוימים כ < מושאי המתמטיקה > נמצא ב < מעמד > ביניים, אזי < נשאל > מאלו יסודות < נגזרו > וכיצד ? < 30 > כמו אבל עליונים יותר, לעומת העצמים המשניים האריסטוטליים המאוחרים לראשונים . עם זאת, ישנה תקפות לביקורתו של אריסטו בנוגע לצורות המספרים . ניתן אפוא לומר שהספרה 3 גזורה מהסכום של 2 + ,1 אבל אין לומר זאת לגבי הזוגיות והיחידוּת . 341 . נושא המשפט נבלע ( "אם אינו / ה גזור / ה מהן" ) , והחוקרים משחזרים אותו בדרכים שונו...
אל הספר