פרק ו'

144 אריסטו 266 מבחינות רבות < תורתו > הלכה בעקבותיהן, בזאת של אפלטון . ומבחינות אחרות היו לה גם היבטים מיוחדים משלה השונים מהפילוסופיה של < הוגי > איטליה . הרי כבר בראשית נעוריו היה < אפלטון > קרוב לקראטילוס, כלומר לדעותיו של הרקליטוס, שכל 267 ואומנם, גם לאחר המוחשים זורמים תמיד ושאין הבנה לגביהם . מכן היו < מסקנות > אלו < עדיין > מקובלות עליו באופן הזה, < 987 ב' 1 > אך מכיוון שסוקרטס עסק באתיקה ולא בשום < היבט > של הטבע בכללותו, חיפש בה < סוקרטס > את הכלל < האתי > וגם היה הראשון שהפנה את המחשבה לקביעת הגדרות < כלליות > כאלו . מסיבה זו הגיב < אפלטון כך > : 1 . < הגדרות > כאלו אינן מועלות ביחס למוחשים, אלא ביחס ל < ישויות > מסוג אחר, שכן בלתי אפשרי שתיקבע הגדרה כללית לגבי אף אחד מהמוחשים, לפחות כל עוד הם מתחלפים בצמיתות . לפיכך הלה < אפלטון > כינה ישויות כמותן < בשם > "אידיאות", ואילו המוחשים < נחשבו > כנפרדים מהן, גם אם תוארי < האידיאות > היו מוסבים על כולם . < לדידו של אפלטון > , < המוחשים > הרבים הם אכן בעלי שם זהה לזה של הצורות בשל איזו "נטילת חלק" בהן . < 10 > בכך החליף < אפלטון > ...  אל הספר