3. חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ירדן למצרים

) ואחרים ( חלתה ירדן . לירדן האינטרס הבולט ביותר להגיע להסדר עם ישראל . הסדר כזה יהיה, בהכרח, על חשבון עצם סכויי שרידתו טל אט"פ עצמאי, המסוגל לקיים מאבק בר­טכוי למען מדינה פלסטינית עצמאית . השאלה טח ועמדה למבחן עם הופעת "יוזמת סאדאת" והסכמי קמפ­רויד היתה ­ מי יכול לשאת בתוצאות הקרע זמן ממושך יותר : האם מצרים מסוגלת לעמוד בהשלכות סילוקה מן המסגרת הכלל­ערבית ? האם מדינות ערב תגלגה במהרה כי אינן כטירות להתמודד בהצלחה עט יעדיהן הלאומיים, בהעדר מטקלה הסגולי טל מצרים ? ­ האות הבולט הראטון לנצחונה של מצרים היה הופעתו של ערפאת במדיבה שהוסיפה להצהיר על דבקותה בהסכמי קמפ­דויד . האות השני היה בחידוש היחסים הדיפלומטיים עם ירדן . אות נוסף היו היחסים המתהדקים בין מצרים לעיראק . המלר חוסיו נזהר תמיד שלא להתייצב לבדו ובגלוי מול הסכמה כלל­ערבית, אלא במצב שעצם קיומו של המשטר נמצא בסכנה אקוטית ) כמו בספטמבר 1970 ( . העובדה שהמלך יצא כנחשון לפני המחנה הערבי, העידה על שני דברים המדאיגים את ערפאת ­ כי ההסכמה הכל­ערבית רופפת וכי מעמדו של המלך איתן,עד כדי לאפשר מהלך חסר תקדים . למרבה התסכול לא היה ערפאת חופשי...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית