ערפאת היה גלוי לב גנז בשאלת מקומה של מצרים בתמונה הזו ובשאלת הקשר שבין הרחקתה מעמדת המנהיגות לבין האסונות שפקדו את הערבים בכלל ואת הפלסטינים בפרט . המתוחכמים שבין קוראי דבריו לא התקשו להסיק את המסקנות . אחרי שסיפר על העימות בין אש"פ למצרים בעקבות יוזמת םאדאת, אמר ערפאת בראיון לעתון לבנוני : "צריר לדעת מהי מצרים . כאשר הלכה לקמפדויד ויצאה מן העולם הערבי, היא יצרה בכר את הבעיה בלבנון . לו היתה מצרים קיימת ] בהנהגת העולם הערבי ד . ש . [ לא היתה מרשה את החלוקה העדתית בלבנון, ומלחמת עיראק איראן לא היתה פורצת . מצרים היתה בעבר הכוח העיקרי באומה הערבית ושווי המשקל הופר" . * בעוד ערפאת עצמו נמנע מלתאר בגלוי את השפל שאליו הדרדר אש"פ, הרי מקורביו נזהרו פחות . ח'אלד אלחסן תאר את מה שקרה לאש"פ בעת הפלישה הישראלית כמהלומה "שאפילו מעצמות אינן מסוגלות לשאת בה" ואת המאבק בפת"ח פנימה והעימות עם הסורים כחמורים אח מן הפלישה ותוצאותיה : "כל תנועה שנקלעת למצב כזה, צריכה להיות מרוצה אם היא נשארת בחיים" . לנוכח אווירה של דכדוך ואובדן תקוה, בה נתקל, כנראה, בחוגים נרחבים בתנועה הלאומית הפלסטינית, ביקר בחר...
אל הספר