מני אדלר ואבי שמידמן

• 85 • מתמשכת של ייצוגים, לעיבוד חוזר ונשנה של אותו חומר גלם . כל אחת מהשכבות מגדירה מחדש את הייצוג של האותיות ואת אופני הרכבתן על בסיס השכבה שמתחתיה, ומכיילת אותן שוב ושוב לאור הטקסט הנתון של הסופר . האופן הזה של ייצור הטקסט חותר תחת אשליית המקוריוּת של מעשה היצירה, תחת השאיפה לביטוי אותנטי . הוא מכיר בחוסר הממשות של היצירה הספרותית, בהיותה ייצוג של ייצוגים ( העולם עצמו, הייצוג שלו במרחב הלשוני, ייצוגו הספרותי על פי עיצוב הסופר ) . הוא אינו מתיימר להבקיע את חומת הייצוגים — להשתחרר מכבלי השפה והתרבות אל עבר התנסחות מקורית, ייחודית, כנה — אלא בוחר להרחיבה ולעבּוֹתהּ . היצירה המקורית של הסופר הופכת לחומר גלם מוגבל, לאילוץ לשוני . ניתן לפרקה ולהרכיבה מחדש, אך אין לחרוג מהגבולות שסימנה . מצד אחד מתרחק הסיפור הנוצר מיוצרו המקורי, תחת מעטה הייצוגים ותחת הלבוש החדש של מעשה ההרכבה . אך מצד שני חושף הסיפור את זרם המעמקים, את 'מסתרי הנפש', של היוצר, הטמון בחוּבָּהּשל הרשת, בטבלאות של מספּרים והסתברויות . הרשת מעשירה את חומר הגלם המקורי . הדימויים המקוריים מפורקים ומורכבים מחדש, מילים שכיחות נקשר...  אל הספר