לאה גולדברג

• 17 • וּבְסוֹפוֹשֶׁל הַשִּׁיר סֻפַּר, כִּי הָאִישׁ עָמַד גָּבוֹהַּ וּכְמִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו . וּבְאָמְרוֹזֹאת, עָמַד — אַף הוּא גָּבוֹהַּ וְשָׁחוּחַמְעַט, כְּמִשְׁתַּחֲוֶה, כְּדֶרֶךְשֶׁיִּשְׁתַּחֲווּאֲנָשִׁים גֵּאִים עַד-מְאֹד, שְׁתֵּי יָדָיו הָיוּ נִשְׁעָנוֹת בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֶל דָּפְנוֹת הַכֻּרְסָה בָּאֹרַח הַמְיֻחָד לוֹ : שְׁטוּחוֹת, גַּבָּהּ שֶׁל כָּל הַיָּד כְּלַפֵּי מַעְלָה . וְהָיָה בַּעֲמִידָה זוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁל הַכְנָעָה וְשִׁלְטוֹן כְּאַחַת, אַךְ הַהַכְנָעָה הָיְתָה לֹא לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, כִּי אִם לְאֵיזֶה כֹּחַ רוּחָנִי, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ גָּבוֹהַּיוֹתֵר מִמֶּנּוּ . הוּא סִיֵּם, חִיֵּךְ לְאֵיזֶה מֶרְחָק וְיָשַׁב . שָׁתַקְנוּ . לֹא בִּקַּשְׁתִּיו לִרְשֹׁם לִי אֶת הַשִּׁיר . יָדַעְתִּי שֶׁיְּסָרֵב . שָׁמַרְתִּי בַּזִּכָּרוֹן רַק אֶת הַדְּבָרִים וְאֶת הַדְּמוּת, אֲשֶׁר לֹא תָּשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם . * סדרה לשורות שיר : מורן שוב • 18 • לאה גולדברג ואי-אפשר שיחלוף וישתכח * כשנחלוף ונשַכח מלב אנחנו [ על אברהם בן יצחק סונה ] הוּא לֹא כָּתַב אֶת רֹב דּ...  אל הספר