• 4 • בשיר מתוך מחרוזת שבּהּמשבח היהודי הספרדי בן המאה השתים עשרה, בעל הכוזרי , את שמואל הנגיד, מראשוני הראשונים ; בהמשך היינריך היינה, היהודי הגרמני המומר, מהלל בפואמה ארוכה כגלות עצמה — שאת פתיחתה בלבד הבאנו כאן — את יהודה הלוי, הכוסֵף לציון ; אחר כך מופיע "יהודה הלוי" כשירו של יהודה עמיחי, המשורר הארצישראלי, יליד גרמניה, המוקדש לאיש שעִמו חלק אמנות ושֵׁם ; ואחריו השיר "יהודה עמיחי" שכתב יוסף עוזר, המשורר יליד ירושלים, וחילק לאנשים שהגיעו לכיכר ספרא ביום פטירתו של עמיחי, על מנת לעבור על פני ארונו ולחלוק לו כבוד אחרון . וראו בהמשך, בשער המוקדש לאן סקסטון, הנפתח בשירהּשל יעל גלוברמן "אן בת שלושים", וממשיך לשירה של קרן אלקלעי-גוט, "נצח גיל המעבר" ; שם שתי היוצרות הישראליות מוסרות את דבריהן לסקסטון כדבר משוררת אל רעותה, והשירה כמוה כמכתב בבקבוק, צפה וחוצה את מרחבי הזמן ומחיצות החיים והמוות ; השער נחתם בשיר "לרצות למות" מאת אן סקסטון עצמה, שבו חשפה, בלא ספק, את כיסופיה האפלים שלה, אלא שהשיר נעשה, בדומה לשיריהן של גלוברמן ואלקלעי-גוט, כאפוסטרופה, דיאלוג בין סקסטון החיה לסילביה פלאת' המתה ;...
אל הספר