• 87 • לְהַטִּיף טִפָּה אַחַת שֶׁל דָּם מִגֵּר שֶׁכְּבָר הָיְתָה לוֹ בְּרִית מִילָה, כָּתַב, כָּךְ הוּא כָּתַב : אוֹתִי דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה נִקְּבָה שָׁם, וּמִשָּׁם אֲנִי נָחַלְתִּי אֶת שִׁירִי . שָׁלשׁשָׁעוֹת אַחַר, בַּדּוּכָן, הִגִּיעוּלֶאֱסֹף הַדּוֹקְטוֹרָט, אֵיךְ לֹא שַׂמְתִּי לֵב, זֶה לֹא הָיָה בָּחוּר, נַעֲרָה צְנוּמָה, לָקְחָה אֶת הַכָּרוּךְ, אָמְרָה תּוֹדָה, חִיְּכָה אֵלַי יָפֶה, וְהָלְכָה . הביא לדפוס : משה לביא ה ער ת ה מ ב יא לדפו ס שאלת האמינות ההיסטורית של עדויותיו האוטוביוגרפיות של ריצ'ארד הרדסטון נידונה במספר מקומות על ידי המבקר השנון משי אלהב . אלהב מטיל ספק באמינות דבריו של ריצ'ארד הרדסטון, שאף פעם אי אפשר לדעת אם אמת הם או בדיה, ולפיהם הוא שותף מרחוק למעגלים שסבבו את אלן גינזברג, ואף שׂם את ידו על סט התלמוד האבוד של גינזברג, והערותיו היו לו למקור השראה, כפי שעולה מן השיר המובא כאן .
אל הספר