בחוץ הייתה מלחמה / תמר ורטה

79 קטנטנות או שאפשר לאפות ממנו עוגה . ההפגזה הרעידה את צמרות העצים . "הזדרזו," קרא מר נסאר וארז במהירות את כלי הכסף, את התכשיטים ואת מפות הפשתן הרקומות . "ניסע לנמל ! " אום האלה לקחה את שתי ילדותיה הקטנות בזרועותיה, סימנה לילדיה הגדולים יותר לאחוז בשמלתה וכולם יצאו בריצה למכונית . "אני לא באה," אמרה אמירה, נגשה לכיריים, כיבתה את האש, לקחה מהתבשיל, וישבה ליד השולחן לאכול . מר נסאר קרא לה מהבוסתן : "אמירה, בואי, מהרי, את לא יכולה להישאר פה בהפגזה . את תיפגעי ! " "אם אסע אפָּגע," ענתה אמירה . "אתם יכולים לראות את כל הדרכים, אני רואה רק את הבית הזה, ואת החצר שלו ואת השביל שמוביל לשער הגדול . " "בואי מיד ! " צרח עליה מר נסאר . "כשהוריי מתו הייתם טובים אליי . גידלתם אותי כאילו הייתי בתכם . עכשיו אחזיר לכם טובה – אני אשמור על הבית . אחלוב את העזים . אאכיל אותן, את הכלבים ואת החתולה האפורה . " 80 זכוכית חלון המטבח התנפצה, האדמה רעדה מתחת לרגליו של מר נסאר . אמירה שמעה את שער הברזל נטרק, את המכונית מתניעה ומתרחקת . ההפגזה נמשכה . אמירה קמה, הלכה בבטחה לחדר המגורים, הרימה את מכסה פסנתר הכנף, מיש...  אל הספר