שער שני: רֵנְגָה

• 46 • , שיר שרשרת ) היא האמנות היפנית רנגה ( 歌連 של כתיבת שירה משותפת . כל משורר מוסיף בתורו חוליה אשר ממשיכה את המהלך של קודמתה ובו בזמן פותחת פתח עבוּר החוליה הבאה בשרשרת . הרנגה נולדה ביפן לפני אלף שנה בערך ובראשיתה הייתה נחלתם הבלעדית של שכבת המשכילים והאריסטוקרטיה . בגלגוליה הראשונים היא כללה אוסף גדול של מגבלות תוכניות וצורניות ודרשה מן המשתתפים בה בקיאות עצומה בספרות הסינית והיפנית הקלאסית . כמה מאות מאוחר יותר התפתח סגנון רנגה עממי יותר ( haikai no renga ) שעשה שימוש בשפת יומיום, בתכנים ארציים יותר ובמערכת כללים נוקשה הרבה פחות . כל אלה אִפשרו עולם תוכן עשיר ומשוחרר שהלך ונטה עם הזמן אל ההומוריסטי, הרכילותי והווּלגרי . על בסיס הסגנון הזה יצר המשורר היפני הגדול מאצואו באשו ( 1644 - 1694 ) את סגנון הרנגה הידוע בשם רנקו ( renku ) . הרנקו עושה אף הוא שימוש בשפה ובתכנים יומיומיים אבל התכוונותו היא לירית ומתבוננת והחיבור בין חוליות מתבסס על דמיון בנימה, במצב הרגשי ובחוויית הקיום, ולא על קשר נרטיבי או משחקי מילים . זהו חיבור שנובע מהבנה של תמונת העומק של החוליה הקודמת וזינוק למקום חדש...  אל הספר