יונתן קונדה + ברט סרנר רובין - אמונה

• 38 • אֶלָּא קוֹל קָטָן לוֹחֵשׁכְּאֵשׁ . אֵשׁשׂוֹרֶפֶת לְחִישׁוֹת . הַקְשֵׁב לַפַּחַד שֶׁלָּנוּ וְאָז אֱחֹז בִּי . שְׁמַע מַה שֶּׁכָּאן . כָּאן שָׁקֵט — שְׁאַף אֲוִיר . וַתֵּר • 39 • • • • • • הערה על התהליך : עד אותו קיץ, בהגיעה לגיל 90 , ועל אף שלושה תארים ואלפי ספרים שגמעה, סבתי מעולם לא ניסתה לכתוב שיר . לטענתה, גם לא חלמה שאי פעם תכתוב בחייה . באותו קיץ העברנו שלושה ימים יחד בבית קטן על שפת אגם בקנדה — המקום שבו גדלה אמי . מעולם לא העברנו כל כך הרבה זמן יחד, רק שנינו . באותם שלושה ימים האפשרות להחליף, לסדר, למצוא ולאבד, לגזול ולחלוק זה את מילותיו של זה נהפכו, באופן שקשה לי להסביר בדיוק עד היום, לעשרות שירים משותפים שהולדנו יחד . מה שהתחיל בניסיון שלי להכניס את סבתי לעולם שממנו אני בא, הפך לשער לעולמות ששנינו מעולם לא צעדנו בהם יחד . יום יום, שורה שורה, השירים נפרשׂו לפנינו כגשר צר מאוד מעל תהומות פער של 65 שנים, אלפי הקילומטרים והאוקיינוס החוצץ בין חיינו, וגבולות האינטימיות הלא-מדוברים שבין סבתא לנכד . בהתחלה הייתה הכּתיבה המשותפת כמו עוד משחק מילים . אך לאט לאט, כשהתחילו להיכתב ...  אל הספר