• 88 • אני כותבת "במקום שלי בסלעים" : סלע שטוח כמו שולחן מתחת לעצי אלון צעירים בחורש הטבעי הצמוד לביתי בכְליל . בדרך כלל, הוא מלא שיחי קידה הנראים כמו חוטי תיל וממלאים את גופי שריטות, אבל באביב הם מתכסים פריחה צהובה ריחנית . . . שאפשר למות ! יום אחד כתבתי תיקון לדקארט שאמר "אני חושב משמע אני קיים" . קִדָּה בִּמְלוֹא פְּרִיחָה מְלוֹא הָעֵמֶק אֲנִי מְרִיחָה — — אֶת נִיחוֹחָהּ מַשְׁמָע אֲנִי קַיֶּמֶת . כיצד סוד הצמצום הספרותי, הננו, בא לידי ביטוי בשירה אקופואטית בת זמננו ? יש חזרה אל ההייקו כיוון שזו הייתה שירת הטבע והעונות . מלבד זה כל הסגנון השתנה משירי טבע רומנטיים משתפּכים ובלתי אמינים לשירים שמביאים את התמצית ושותלים אותה על שדה הדף בצורה שגם גוף המילים תופס מקום . שירתך היא מחאה שקטה וחשובה נגד הרס הטבע והטבעי שבאדם ; כיצד אפשר לגרום לקול הזה להישמע בעָצמה בשירה המקומית והעכשווית ? • 89 • אפשר לבקש מ"מכון השל לפיתוח מנהיגות סביבתית" להזמין משוררים לקורסים היוקרתיים שלהם . ואפשר לעשות מה שעושים באוניברסיטאות בארה"ב : להוציא את המשוררים לתקופות בטבע ( מימים אחדים לחדשים ) , שינה מתחת ...
אל הספר