• 59 • דניאל עוז אֶתְנָן ( חֶלְקֵי פּוֹאֵמָה ) הִכַּרְתִּיהָ . הָיְתָה מֻתֶּרֶת, וְלָכֵן אֲסוּרָה . כָּבָה וְנִדְלֶקֶת כְּמוֹ שֶׁלֶט מְהַבְהֵב . חֲוָיַת חֲבֵרָה, חֲוָיַת פְּרֵדָה . גַּם יְדַעְתִּיהָ . בָּאָה, בָּאתִי בָּהּ חִנָּם . אוּלַי רַק הִכַּרְתִּיהָ . בַּאֲתַר שֵׁרוּת הַלִּוּוּי הָיְתָה הַיָּפָה מִכָּל מְפֻקְסְלוֹת הַפָּנִים . מֵגִיב אֶחָד כָּתַב : "כֹּה נֶהְדָּר הָיָה זְמַנֵּנוּ הַקָּצָר . גִּישָׁתָהּלְבֶן-זוּגָהּהִיא נְעִימָה וּמְאִירָה פָּנִים . עָבְרוּיָמִים אֲנִי עֲדַיִן מְאֹהָב . " עָבְרוּשָׁנִים . הַאִם הִמְשַׁכְתָּבַּחַיִּים ? • 60 • דָּאַגְתִּי וְקִנֵּאתִי, וְאוּלַי צָרִיךְהִתְקַנֵּאתִי וְאוּלַי הִתְדָּאַגְתִּי כִּי זֶה לֹא בָּא בְּקַלּוּת, וּבְכָל זֹאת עָשִׂיתִי אֶת זֶה, דָּפַקְתִּי אוֹתָךְ בַּתַּחַת עִם קִנְאָה, תָּחַבְתִּי לָךְ לֶחָזִיָּה שְׁטַר דְּאָגָה .
אל הספר