אורית מיטל

• 6 • ƒ אִמָּא מוֹשִׁיבָה אֶת לִימוֹר בְּכִסֵּא תִּינוֹקוֹת גָּבוֹהַּ וּמַאֲכִילָה אוֹתָהּדַּיְסַת שִׁירִים בְּכַפִּית אֶת הַשִּׁירִים הַנּוֹזְלִים עַל הַסַּנְטֵר הִיא אוֹסֶפֶת בִּזְרִיזוּת וְאוֹמֶרֶת : פֶּה גָּדוֹל ! ƒ כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת : גַּם אֲנִי רוֹצָה שִׁיר אִמָּא אוֹמֶרֶת : עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת ! ƒ אִמָּא אוֹמֶרֶת : אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים עַכְשָׁו תֵּכֶף אֲנִי אָעִיר אֶת אַבָּא הוּא כְּבָר יַרְאֶה לָךְ מַזֶּשִׁיר • 7 • ƒ סָבְתָא כּוֹעֶסֶת עָלַי אוֹמֶרֶת לְאִמָּא שֶׁאֲנִי שַׁקְּרָנִית, כִּי נָתַתִּי אֶת כָּל הַשִּׁירִים לַחֲתוּלִים בִּמְקוֹם לֶאֱכֹל אוֹתָם בְּעַצְמִי הוד השרון, 2006  אל הספר