- 104 - המשורר הנידונים עמדו בתור לקרדום וראשיהם עטופים בשקי יוטה שחומים . ריחם העז של הבד וזיעתם שימש בערבוביה . קרוב לפרקי ידיהם חבל גס הודק עד התק הדם מכפיהם . מהקהל השקיף משורר, ובפנקסו דימה את ימיו לנידונים, ואת לילותיו ללהב הקרדום . האב השתיין אחרי שקיעת השמש יוצא אבי שתוי את בית המרזח, והלילה נדמה בעיניו לגחונה השחור של חיה עצומה שהתייצבה מעל העיר לכסותה, ורגליה תימרות העשן מארובות בית - החרושת שבו אבי עובד . לא פעם, כשחזר הביתה, נטל את הרובה, יצא אל הבלקון וניסה לצלוף בעין המפלצת הזו, והיונים ניעורו ופרחו לקול הירי, ושכנים זימנו משטרה . בילדותי סיפרה לי אמי כי לכולם אב שתיין . גם אם מתנזר הוא משתייה ? שאלתי . — אכן . — וגם לַיתומים ? — גם להם . חשבתי שאמרה זאת לְנַחֲמֵנִי, אך כעת אני יודע שאמי צדקה .
אל הספר