[ 238 ] ח יילת נלהבת טלפנה ל"מקום לשירה" ואמרה שתשמח אם החיילים בקורס שבו היא מדריכה יוכלו להיפגש עם משורר במינהל קהילתי לב העיר, במסגרת סיור מודרך באזור שכונות אהל משה ומזכרת משה . עניתי שזה רעיון מצוין, אבל אנו דורשים תשלום בסך 300 ₪ למפגש בן שעתיים . הוספתי שזה עניין עקרוני ושהתשלום לא יפגע ברמת האימונים של יחידות החי"ר או בתדלוק מטוסי הקרב . היא צחקה והבינה את בקשתי . אולם בבירור עם המפקדת שלה נאמר לה שאין תקציב לזה . התגובה לא הפתיעה אותי כלל ועיקר ; צה"ל, למרות תקציב העומד על מיליארדי דולרים, אינו יכול להפריש 300 ₪ עבור פגישה עם משורר . הסיבה לכך אינה בעיות תזרימיות, אלא העובדה ששירה אינה נתפסת כעבודה, כסוג של מאמץ שיש לשלם בעבורו . מבחינת הצבא היה על המשורר להקדיש את זמנו בהתנדבות, כמעט כמו חייל . התלבטתי אם לקיים את המפגש בעצמי ללא תשלום . זו הרי הנורמה, מה פתאום אני דורש תמורה ? לבסוף דחיתי את ההצעה . אומנם היו לי מעט רגשות אשמה על כך שמנעתי מפגש שירה מהחיילים, אך לפחות עשיתי דרך קטנה עם עצמי לעבר ההכרה ששירה היא חלק מהמציאות ואינה מסתגרת במגדל השן, ולכן יש לה מחיר . אנשים בשר...
אל הספר