"צִיּוֹן הָלוֹ, תִּשְׁאֲלִי מָה עֲשִׂיתֶם לִי": על ספר יסירה לבנימין שבילי

[ 204 ] האקסטטית-תקשורתית הם ממשיכי הביטניקים, דהיינו צעירים ברוחם, דינמיים וקרובים להוויה ההיברידית של הפוסטמודרניזם . לכן דמות הנביא-הדובר ב ספר יסירה מעוצבת באמצעות נוסחים פופואטיים, עגה ורמיזות למקורות המוכרים לקהל הרחב, כמשורר-נביא הקרוב יחסית לעַם . מנגד, משוררי הנבואה האקסטטית-אניגמטית מושפעים יותר מהזרם המודרניסטי ושירתם שואפת אל הקנוני . מסורת השירה הנבואית במערב נוטה לתאר חוויה ורעיון רוחניים בכובד ראש, בעיצוב אניגמטי וקשה לפענוח . היא מבוססת על הגישה לפיה דיון רוחני נשמע אמין וסמכותי יותר כאשר הוא מורכב ומסובך, כיוון שאז הוא מייצג נאמנה את החידתיות של הקיום ושל האלוהות . שבילי הוא ממשוררי העידן החדש הבולטים של השירה הישראלית . הניו-אייג'יות בשירתו באה לידי ביטוי בעיקר בסינקרטיזם הרוחני של הקובץ הנוכחי, שיש בו שירי דבקות לנביאים מדתות שונות . כך לצד החוויה היהודית המרכזית בספר, הדובר מבקש איחוד מיסטי גם באמצעות האסלאם, הזֶן והנצרות : "אוּלַי אֶלְבַּשׁגְּלִימַת חָסִיד אִסְלָאמִי וְאֶרְקֹד" ( עמ' 13 ) ; "לוּחֲכַם זֶן הָיִיתִי / הָיִיתִי שׁוֹתֵק רֹב הַזְּמַן [ . . . ] ( עמ' 63 )...  אל הספר