שירת הדאחקה הישראלית

[ 151 ] שירת הדאחקה חלחלה משירת אבידן לשירוֹת משוררים מאוחרים לו, כאלה שהחלו לפרסם בשנות ה- 70 , ה- 80 וה- 90 של המאה הקודמת, ביניהם אהרן שבתאי ( שיר 39 , 1990 : 55 ) , אריה זקס ( 1988 : 105 – 107 ) , אגי משעול, חזי לסקלי, זלי גורביץ', מואיז בן הראש, בנימין שבילי, אפרת מישורי ( שיוצגו בהמשך ) ואילן בושם ( 2004 : 24 ) . הם אומנם מיעטו לכתוב שירי דאחקה, אולם אימוץ הנוסח האבידני, בהתאמות הסגנוניות הנדרשות, אִפשר לתופעה לשמור על רציפות היסטורית עד לפריחתה בתחילת המילניום החדש . ניתן אם כן לכנותם משוררי תקופת המעבר . להלן ארבעה שירי דאחקה פרי עטם של משוררי תקופת המעבר . "שעת הָרָעָב המתחרז ללא בושה" מאת לסקלי ( 1992 : 83 ) , שהוזכר 9 הוא רדוקציה של מושג השירה כתרבות גבוהה באמצעות עיצוב קודם, אינפנטילי, פרחחי וטיפשי מודע לעצמו . זו פרודיה פופואטית הלובשת צורה של פרסומת . השיר חוגג את התשוקה שבפרסומת ובה בעת מגחיך את שטיחותה — לועג ליוצריה, לצרכניה ולמחבר המובלע עצמו שהוציא תחת ידו טקסט כה דל . שיר ללא כותרת מאת זלי גורביץ' הוא פרודיה על ניים דרופינג ( name - dropping ) של דמויות מפורסמות ועל...  אל הספר