העט כג'וֹיְסְטִיק: על עונת המוך לגילי חיימוביץ'

[ 136 ] רַק הַדֶּשֶׁא מַצְלִיחַ לַחְסוֹת בִּכְסוּתָם הַנּוֹשֶׁרֶת בִּפְתִיתִים זְהוּבִים כְּמוֹפֵּרוּרֵי לֶחֶם . אֲנִי מַעֲרִימָה אֶת עֲלֵי הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר שֶׁל חָזְךָ וְטוֹמֶנֶת בָּהֶם רָאשִׁי . אִם לֹא אֶרְאֶה קֹר אוּלַי יִפְסַח עָלַי . ( חיימוביץ', 2011 : 70 ) מההקשר של שירי עונת המוך נראה שתיאור הטבע הסתווי הוא של מרחב קנדי, אולי תיאור של טורונטו . הארוטיקה השובבה של הטבע האורבני ( "הַסְּטְרֶפְּטִיז שֶׁל הָעֵצִים מְעַנֵּג יוֹתֵר מֵעֵירֻמָּם" ) מתמזגת בחוויה הפנימית של האהבה לבן-הזוג למעין שיא בסוף השיר . הסיום הזה מתכתב עם שתי מסורות : הן עם שירי האהבה והנוף של שיר השירים , הן עם אלו של הפזמונאות . כדי ששיר יהיה קליט הפזמונאי משלב בו לא פעם סיטואציה זוגית, גם אם אינה אימננטית למהלכו . בניגוד לכך, האהבה בשיר "סתו יפה כמו אביב" נרמזת כבר בראשיתו, בעירומו של הטבע, והיא חלק בלתי נפרד מהתפתחותו . האימננטיות, הנביעה הפנימית הזו, היא שמבדילה בין הטקסט הפופולרי, הפזמון, לטקסט הפופואטי שמושפע מהתרבות הפופולרית אך אינו פופולרי במהותו . הנחת היסוד של השירה הפופואטית היא תקשורתיות שאינה פו...  אל הספר