הפרגמנט האינסופי: על דלת אדומה לישראל אלירז

[ 132 ] שניתן למצוא לעיתים בשיריו, או דלת מפתיעה הרבה יותר — המפגש עם השירה התל-אביבית העכשווית . בסוף הקובץ מובא ציטוט מדברים שאמר אלירז בריאיון שערכה עימו חוה פנחס-כהן ( 2007 ) , ובו הוא מנסח את הפואטיקה שלו : " [ . . . ] אני אומר שאי-אפשר לכתוב שיר, אלא לכתוב פיסות של שיר" ( שלוש המילים האחרונות הן גם שם היצירה המוזיקלית של עודד אסף המצורפת ל דלת אדומה ) . ואכן נדמה שמאז הספר טיול ( 1987 ) , שירתו של אלירז היא לרוב, כדבריו באותו ריאיון, "מחסן בלתי מסודר, שדה רב צמחים, מגרש גרוטאות . . . חופנים של מכיתות . . . שתיקות גדולות . . . " . מרבית שיריו מעוצבים כזרם של קוּפלטים ( שחורג לפעמים לשורה חסרה או נוספת ) . הבית הקופלטי המינימליסטי הוא הכלאה מקורית ומאופקת המשלבת בין הייקו לאימג'יזם, ויוצרת לא פעם מעין פתגמיות . המחזור המרכזי בספר, "דלת אדומה", הוא בן ארבעים שירים העוסקים באופן גלוי באהבה, אך למעשה ובאופן סמוי, דרך תיאורי האהבה הם עוסקים בשאלת היכולת לתפוס את הממשות . השירים חסרי כותרות ואף אינם ממוספרים לכן נוצרת מחרוזת אוורירית של שירים קופלטיים אניגמטיים, כדוגמת שיר מיסטי זה : כּ...  אל הספר