המשיכה לחמידות: על תינוקת לגילי חיימוביץ'

[ 114 ] באידיאה הרומנטית של הילדות ופחות בילד הממשי, כפי שהדבר מוצג למשל בשיר "זהר" לביאליק . גם בשירה הישראלית, כגון בזו הסימבולית והפוסט-סוריאליסטית, הילד הוא אידיאה, וראו "יונתן" ליונה וולך . ההתייחסות לילד בשירוֹת אלו הייתה מופשטת יותר, עסקה בעבר ודילגה על פני מערכת היחסים הקונקרטית בין ההורה לילדו . לעומת זאת שירי תינוקת , ושירת ההורים-ילדים של תקופתנו, עוסקים בילד מנקודת מבט אקטואלית ובמסגרת מערכת יחסים המתקיימת בהווה או שהתקיימה בעבר קרוב . לכן בשירה זו מתוארות בדרך כלל, באופן תיעודי או תיעודי למחצה, לפרקים חושפני ואף וידויי, סיטואציות יומיומיות המציגות מגוון קונפליקטים ואינטראקציות . זהו שיקוף של מצב חברתי שבו המרחב הפרטי המשפחתי המוגן של הבית נעשה נחלת הכלל . טשטוש הגבולות בין פנים לחוץ מתרחש בעקבות השפעות המדיה, הרשתות חברתיות, תרבות הריאליטי, צילומי הסלפי וכיוצא באלה . וכך מצד אחד אפשר למצוא בשירי תינוקת היקסמות, אקסטזה וגאווה הורית ( כמו בחלק מהשירים שצוטטו לעיל ) , אך מצד אחר גם דיכאון, שחיקת האֶרוֹס ואובדן פנאי . בשיר "אין דבר" מתואר השעבוד ההורי : "אַתְּשֶׁקֶט / אַתְּאֵי...  אל הספר