בשל אללה הפולמוה האהלאמי הביב השלול הל ישראל 212 חרף ההבדלים, מתנגדי ההסכם ותומכיו הציגו הנמקות דתיות והנמקות שכנגד, שבמידה רבה היו זהות לאלו שעלו בעקבות פריצות הדרך שהנשיא סאדאת והמלך חוסיין היו שותפים להן שנים רבות קודם לכן . בייחוד בלטו סוגיית תרומתו של השלום להגנת מטרות-על הלכתיות, הצגת תקדימים מימי הנביא מוחמד לחתימה על הסכמים עם אויבים ושאלת יחסו של האסלאם ליהודים . ועם זאת, בליבת מערכת ההסברה האמירותית ניצב טיעון שהופיע במינון נמוך הרבה יותר ברטוריקת השלום של המשטרים במצרים ובירדן — האסלאם כדת של שלום ושל מתינות . טיעון זה נבע מתוך תפנית אידיאולוגית ותרבותית עמוקה יותר שחוותה איחוד האמירויות מאז מתקפת ה‑ 11 בספטמבר . להתפשטותה עשויות להיות השלכות חיוביות על הסיכויים להרחיב בעתיד את מעגל השלום הערבי-ישראלי ולהטמיע תרבות של פיוס ודו-קיום בקרב עמי האזור .
אל הספר