197 איחוד האמירויות הפריצה לאההכמי אברהלא 120 אם אכן כך קרה, ייתכןיותר : אכן הייתה תזוזה בדעת הקהל האמירותית לטובת ההסכם . שלמסע ההסברה של המשטר בזכות ההסכם היה חלק בתפנית . הנמקות דתיות לא היו דרכם היחידה של תומכי המשטר האמירותי להצדיק את הסכם השלום . בין הטיעונים הנוספים שהשמיעו היו הקביעה כי הודות להסכם נמנע סיפוח של אדמות פלסטיניות ( כלומר, איחוד האמירויות הגנה על עניינם של הפלסטינים ולא פגעה בו ) ; כי ההסכם ייצג חשיבה מחוץ לקופסה, שעשויה להתניע מחדש את תהליך השלום במזרח התיכון, המדשדש זה מכבר ; כי ההסכם מצטרף להסכמים קודמים שנחתמו בין ישראל למצרים ולירדן, ששירתו את עניינם של הערבים ; כי ההסכם ישרת מבחינה כלכלית וטכנולוגית את האמירותים, הפלסטינים וישראל כאחד ; וכי מתנגדי ההסכם הם מי שמבקשים לגמד את עצמאותם ומעמדם של בני המפרץ ולשלול מהם את זכותם לעצב את מדיניותם וגורלם בידיהם . טיעונים אלה, שהוצגו בידי בכירי משטר ועיתונאים ללא סימוכין הלכתיים או אזכורים מהמקורות הדתיים, חפפו בחלקם לטיעונים באדֶרת אסלאמית שהועלו בידי אנשי דת שתמכו בהסכם, באמירויות 121 ומחוצה להן . שתי נקודות שוני בל...
אל הספר