מבוא השלול באהלאל 17 ובמיתוסים מכוננים כדי לקדם גם דרכי פעולה אחרות המתירות — ובנסיבות ובתנאים מסוימים אפילו מבכרות — שלום על פני מלחמה עם עמים שכנים ואף עם אויבים . בטקסט הקוּראני ניתן למצוא פסוקים המטיפים לשלום כערך נשגב, לצד פסוקים הקוראים למלחמה במי שאינם מוסלמים . ספרות החדית׳ רצופה אף היא במסורות סותרות בזכות שלום ומלחמה . רב-הקוליות במקורות האסלאם מותירה לפרשני ההלכה שיקול דעת נרחב בבואם לבחור הדרכות או להתעלם מהדרכות הפוכות . מקור האמביוולנטיות ביחסם של הטקסטים הקדושים לשלום ולמלחמה טמון בנסיבות ההיסטוריות של התגבשות הקוראן והמסורת . פסוקי הקוראן אינם מופיעים בסדר כרונולוגי, אך פרשנים נותנים בהם סימנים כדי לקבוע את סדר התגלותם . החלוקה המקובלת היא בין תקופת מכה ( 610 - 622 , מההתגלות עד ההג׳רה ) ובין תקופת אל-מדינה ( 622 - 632 , מההג׳רה עד מותו של מוחמד ) . פסוקים פייסניים משויכים ברובם לתקופת פעילותו של הנביא במכה, עת החל האסלאם לצמוח בסביבה עוינת ללא בסיס כוח צבאי עצמאי, ונדרש להגיע להסדרי פשרה עם אוכלוסיית הרוב של עובדי האלילים . בתקופה זו לא היו עימותים אלימים בין המוסלמים ...
אל הספר