מ י ת ו ס י ם ו ס י פ ו ר י ם 286 האדמה . משהו מבעית . לעברמלחשים אבל גם גבריאל וגם המלאכים לא פחדו כלל . הם אוהבים את ללא הרף . הם מתפעליםעד אין קץהאלוהים, מעריצים אותו לעולם לא מציצים הבלתי צפויים . ורק מתוך עדינות הם ומחידושי מנוחתו . אחרי הכול, הם אוהבים את אלבדידותו של האל אואל הענפים שלו, הם את הגנים של האל, הם אוהבים את השיחים ו מתפתחים ופורחים, הם שמחיםאלו ממתינים ושמחים עד ש לא,ומאושרים לטפל בכל ברואיו של אלוהים כדי להגן עליהם רק מפני סמאל, אלא אפילו מפני אלוהים בעצמו, כדי שאף יצירה ר אותן, כדי לפתח אותן, כדי שכלשל האל לא תתבזבז, כדי לשמֵ ויות לחזור אליו . ואז גם המלאכיםיצירותיו של האל יהפכו רא הביטו באלוהים בהערצה, וגבריאל לחש : "למה, אבא, האור שלך " ? י נגד הארץ ונגד המין האנוש מכוון פרמסֵ , אמחק אותו מעל פני האדמה ואפילו אותו"אשמיד השנים של השמיים" . כורעים על ברכיהם ציננו את אלוהים בחיוכיהם, ההמלאכים שיחים שלו, ואילו גבריאל אמר : ל אהבתם לגנים ו ב באמונם בו ו לראות כי רחמיך והתרעמותך, אדוני, "הדבר הקשה ביותר הוא שניואני רואה , ינם מתפשטים כלל . ממש עכשיו אני רואה כפול א עמ...
אל הספר