39 שומר האמונים שאינו מהרהר אחר המסורת הבן החכם מקמט את מצחו הבולט, מסתכל בעיניו הגדולות ומשתדל להבין : מה פשר הדבר ? למה המצרים תחילה אהבו את אבותיו, קיבלום בזרועות פתוחות, ואחר כך התחילו לוחצים ומענים אותם, ומה מוזר הדבר, לחוץ לחצום, ענה עינום ולצאת ממצרים לא הניחום בשום אופן . מה טעם הדבר, אבא ? — שואל הבן החכם . הבן השני, הרשע, יושב לו בהרחבה, כשהוא מרכיב רגל על גבי רגל, פושק בלעג את שפתיו ושואל : מה הם אלה המנהגים המשונים שאתם נוהגים והזכרונות שאתם זוכרים ? הגיע הזמן לשכוח את כל השטויות הללו ! . . . הבן הרביעי אינו יודע לשאול . יושב הוא ב'סדר' בנימוס ודרך ארץ, עושה כל הדרוש ולא יעלה על דעתו לשאול מה ואיך, למה ומדוע . המנהג אינו דורש שתמתינו עד שישאל, אלא "את פתח לו" . כאן אין אני מסכים למנהג זה . גדולה חשיבותה של אהבת הדעת . אבל יש מן החכמה העליונה, מן החוש העליון במה שאדם מקבל מן העבר כדבר שבחובה שאין להרהר אחריו, ואינו חוקר לדעת את הסיבות והתוצאות . מן החובה לשמור על החוכמה הזו ולא למעט את דמותה על ידי דיבורים יתרים . "את פתח לו", אומרת ההגדה . ולפי דעתי חייב האב לשתוק, רק נשק י...
אל הספר