6 7 1 א פ ו ל ו , ד י ו ני ס ו ס ו ע ל א ד ם ב ס י נ י מעניינת ההשוואה למה שאומר ניטשה ב״הולדתה של הטרגדיה״ על שמחת בראשית של ״הכוח בורא העולמות״ : . . . עלינו להבחין בתופעה דיוניסית : שוב ושוב היא חושפת בפנינו את משחק הבנייה וההרס של עולם הפרט כשמחת בראשית העולה על גדותיה . כך משווה הרקליטוס האפל את הכוח בורא העולמות לילד משחק שמניח 94 אבנים במקומות שונים ובונה גבעות חול רק כדי להחריבן שוב . מעניין לציין כי הגדרה זו גם עולה בקנה אחד עם אבחנתו הידועה של האוזינחה לגבי תופעת המשחק כיסוד התרבות — כאשליה הנוצרת באופן חופשי ומודע ״מעבר לטוב ולרוע״, ומספקת כללים שעושים סדר מוחלט בעולם מבולבל, החל ממשחקי הילדים וכלה בצורות הגבוהות של האמנות והפולחן . ואולם, המשחק שניטשה מתאר מתחיל היכן שנגמר המשחק בניתוחו של האוזינחה ; זאת, משום שהניתוח של האוזינחה נוגע בעיקרו לרשות הרבים — המשחק שהוא מתאר בדרגותיו הגבוהות נעשה על בסיס השתתפותי, ורק בקצרה הוא מזכיר כי מי שאינו מציית לכללי המשחק מנודה כ״שובר כלים" . המשחק שניטשה מתאר, לעומת זאת, הוא קודם כול אקט ברשות היחיד בעצמו ולמען עצמו, והוא מתחיל בדיוק א...
אל הספר