מ א פ י י ני ה ע ל א ד ם ה נ י ט ש י א ני 171 אהבה או תשוקה זו ליצירה כרוכה בהכרח במאפיין כואב של בוז היוצר כלפי עצמו, משום שכעת הוא מודע לכך שהלך שולל אחרי תדמיות אבסולוטיות כוזבות, שלא היו אלא יצירי כפיו . זאת, להבדיל מהשלב הקודם, שבו ״הבוז הגדול״ הופנה כלפי הערכים השולטים, בעוד האדם התרחק והפריד עצמו מהם : אתה חייב להיות מוכן להישרף בלהבתך שלך עצמך : איך תוכל להיהפך לחדש, אם לא נהפכת קודם לאפר ? אדם בודד, אתה הולך בדרכו של היוצר . . . אדם בודד, אתה הולך בדרכו של האוהב : אתה אוהב את עצמך, ולפיכך אתה בז לעצמך כפי שרק אוהבים יכולים לבוז . האוהב רוצה לברוא, כי הוא בז ! מה יודע על אהבה מי שלא היה צריך לבוז בדיוק 76 למה שאהב ? אם מרכיב היצירה המונעת מאהבה / תשוקה יתווסף למרכיב ההרס השואף לחירות, שהביא את ה״אריה״ עד הלום לקראת הפיכתו ל״ילד", הרי כעת הוא מזהה אצל עצמו בבירור את שני מרכיבי הרצון לעוצמה, הלוא הם הרס לשם יצירה מחודשת . תשוקה זו ליצירה, כמו האינסטינקט לחירות, היא מניע ומטרה של רצון זה בעת שהוא הורס : אכן, יש בי משהו בלתי פגיע, בלתי ניתן לקבורה, אשר מפוצץ סלעים : שמו רצוני . בשק...
אל הספר