4 8 א פ ו ל ו , ד י ו ני ס ו ס ו ע ל א ד ם ב ס י נ י זוהי תופעה נצחית : הרצון הבלתי נלאה תמיד מוצא דרך לשעבד את יצוריו לַחיים ולכפות עליהם להמשיך לחיות, בעזרת אשליה שמתפשטת על פני הדברים . אחד כבול לאהבת הדעת הסוקרטית וההזיה שניתן לרפא באמצעותה את הפצע הנצחי של הקיום ; אחר נלכד בצעיף האמנות המפתה של היופי, המתנופף לנגד עיניו ; ושלישי נתפס בנחמה המטפיזית, שמתחת 146 לסחרור התופעות זורמים החיים הנצחיים באופן בלתי ניתן להרס . ואולם, בעוד שלאפוליני ניתן להתייחס כבעל מטרה אשלייתית ברורה, האם בכלל ניתן להתייחס כך גם אל הדיוניסי ? הרי לפי ניטשה הוא מאפשר הכרה — או לפחות בבוּאה ישירה באמצעות המוזיקה — של הדבר- 147 היו שטענו שבעייתיות זו חותרת תחת הקוהרנטיות של כשהוא-לעצמו . 148 להלן אנסה להראות שאם שמים את״הולדתה של הטרגדיה״ בכללו . האפוליני והדיוניסי כאחד בסל המשותף ״אמנות״ או ״אשליה״, לא רק נתקלים בבעיות לכאורה כמו הבעיה שלעיל, אלא גם משַטחים הבדלים וגוֹני עומק שלהם . לגבי האפוליני, ניטשה אומר במפורש שהוא אינו אטום, אלא מאפשר הסתכלות מוגנת בהוויה, וניתן ללמוד זאת משימושו במיתוס מדוזה, שההבטה ...
אל הספר