2 7 א פ ו ל ו , ד י ו ני ס ו ס ו ע ל א ד ם ב ס י נ י עוד מאפיין של האפוליני עולה מדיונו של ניטשה בתחיית הטרגדיה במוזיקה הגרמנית בזמנו . שם הוא מציין שלעקרון ההתפרטות האפוליני יש היבט פוליטי-מדיני : אחרי הכול, ניתן להרגיש בכל מקרה שבו ההתלהבות הדיוניסית מקבלת היקף משמעותי, כיצד השחרור הדיוניסי מכבלי הפרט מוצא את ביטויו בראש ובראשונה בהפחתה, באדישות, ואף באיבה, לאינסטינקטים הפוליטיים . באותה ודאות, אפולו יוצר המדינות הוא גם הגניוס של עקרון 97 ההתפרטות, ואין למדינה ולפטריוטיזם קיום בלא חיוב אישיות הפרט . ואולם, האפוליני במסגרת הטרגדיה אינו כל-יכול, משום שלמילה ולמושג חסר הכוח להעביר לבדם את חוכמת המעמקים הטרגית . זו האחרונה מתבררת יותר מהתמונות הבימתיות ומהסתכלות על היצירה בכוליותה . בהקשר זה אומר ניטשה : ״גיבוריהם מדברים, כביכול, בצורה רדודה יותר מאשר הם פועלים ; המיתוס כלל אינו מקבל אובייקטיפיקציה מספקת במילים המדוברות . המבנה של הסצנות והדימויים החזותיים חושפים חוכמה 98 טענה עמוקה יותר ממה שהמשורר עצמו יכול להכניס למילים ולמושגים" . זו מחייבת ניתוח של המאפיינים שניתן לגזור לגבי האפולינ...
אל הספר