מ אפי י נ י ה א פ ול יני ו ה די ו ני ס י ב״ ה ול ד ת ה ש ל הטרגד יה מ ר וח ה ש ל המו ז יקה ״ 57 התופעות כאנרגיה ( רצון ) , שחוסר סיפוקהּ התדיר משמעו סבל חסר תוחלת 30 זאת, על אף שמסקנתו של ניטשה תעמוד, בסופו של דבר, ואבסורדי . בניגוד לפסימיזם של שופנהאואר . לא כאן המקום לדון בדומה והשונה בין 31 אך לענייננו חשוב להצביע על תפיסת הקיום השופנהאוארית השניים, כבעלת שני תפקידים מקבילים : ראשית, כבסיס למוטיבציה הניטשיאנית למצוא צידוק לחיים או, כפי שהוא קורא לכך באופן כמעט דתי ב״הולדתה של הטרגדיה", ״גאולה״ או ״היגאלות״ ; ושנית, כקרקע שבבסיס יצרי 32 האמנות — האפוליני והדיוניסי . מבחינת ניטשה, ההיגאלות מכאב הקיום אפשרית באמת אך ורק באמצעות עקרון ההתפרטות של התדמית האפולינית . ואולם, יש הבדל בין האפוליני לדיוניסי במה שניתן לקרוא לו כיוון הגאולה — בעוד האפוליני בא למעשה להסתיר את כאב הקיום באמצעות הצבת תדמיות מתפרטות, נדמה שהדיוניסי נגאל ( גם אם משולבים בגאולתו מאפיינים אפוליניים כפי שנראה להלן ) בעצם מתן ביטוי — בדרך כלל מוזיקלי — ל״אמות ההוויה״ הבלתי מתפרטת : אחזיק את עיניי ממוקדות בשני האלים האמנ...
אל הספר