1. יִצְרֵי אמנות של הטבע

0 5 א פ ו ל ו , ד י ו ני ס ו ס ו ע ל א ד ם ב ס י נ י הכוחות, ולאחריה מתאר את התהליך הדיאלקטי של התפתחותם אצל היוונים עד לכדי מיזוגם המושלם בטרגדיה האַטית . ראשית, מדגיש ניטשה את הדומה בין האפוליני והדיוניסי ככוחות נצח אוניברסליים : שני הכוחות הם במהותם ״אנרגיות אמנותיות המתפרצות מתוך הטבע עצמו ללא תיווך של האמן האנושי — אנרגיות שבהן יצרי 5 האמנות של הטבע באים על סיפוקם בדרך המיידית והישירה ביותר״ . בהמשך, ניטשה אף מתאר מקור זה של האפוליני והדיוניסי במונחים המזכירים תיאורי אלוהות, בהתייחסו אל ״אותה ישות . . . המחבר והצופה 6 היחיד של קומדיה אמנותית זו . . . האמן הראשוני של העולם" . על בסיס זה מתחיל ניטשה את ניתוחו בהציגו את שתי אלוהיות האמנות היווניות שנתנו ביטוי לעוצמות הללו, שאמנם המילה ״אמנות״ משותפת לשתיהן, אך ההבדל ביניהן תהומי ונעוץ באופי האמנותי השונה שלהן . ניטשה מסביר הבדל זה באמצעות הניגוד שבין אמנות הפיסול האפולינית לבין האמנות הלא פלסטית, אמנות המוזיקה הדיוניסית : דרך אפולו ודיוניסוס, שני אלי האמנות של היוונים, אנו מגיעים להכרה שבעולם היווני היה קיים ניגוד תהומי, במקור ובמטרו...  אל הספר