דעות קדומות משפחתיות ביחסי הורים וילדים — 'בדמי ימיה' מאת עגנון 257 לעיסוק אקדמי ענֵף בהשפעות מות האם על ההתפתחות הנפשית של הבת . הספר משלים את התאוריה של גרין ( 2007 ) , העוסקת באם המתה ומשמשת תשתית יסודית להגדרת יחסי אִמהות ובנות על דרך השלילה . מול הבור השחור שמייצר בנפש היעדרה של האם, עומדות האִמהות הנוכחות והחיות נפשית, רגשית פיזית, הגמישות והמתאימות עצמן לצורכי הילד, כמאור שלאורו גדל האורגניזם האנושי בדרך מיטבית ונטולת עיוותים ונזקים . אדלמן חיברה ספר נוסף בשם 'אִמהות ללא אם' ( 2007 ) , שעניינו יתמות בטרם עת והשלכותיה על אִמהותה של הילדה שהתבגרה לאישה ונעשתה לאם . דיון בגיבורות הסיפור במונחים אלה מתחום הפסיכואנליזה יכול לשפוך אור על המניעים שלהן . כשיבין הקורא את המשבר הפסיכולוגי שבו נתונה תרצה עם מות אִמה, הוא יבין את עומק הטראומה שעברה תרצה ותצטמצם תמיהתו נוכח מעשיה . עגנון, ברגישותו הרבה, בחושי המספר שלו ובתובנות העמוקות שלו בדבר נפש האדם והתקופה, הקדים את התאוריה הפסיכואנליטית בדבר השלכות מות האם הממשית שאותן תיארה אדלמן . הנובלה 'בדמי ימיה' פורסמה בשנת 1923 , ומאמרו של גרין ...
אל הספר