מונולוגים מתוך הלא-מודע המשפחתי — דוד גרוסמן ויצחק מאיר 145 ציטוט המונולוגים משווה לרומן אופי של רומן בגוף ראשון של דובלה, אך קריאה מעמיקה יותר חושפת כי אבישי לזר הוא שמחליט אילו חלקים מהמופע יתוארו, מאיזו זווית, ומה תהיה הפרשנות של הסביבה אליהם . אם כן, גם אם הסיפור פותח בדיבור בגוף ראשון, כל חלקיו מוחזקים בתודעתו של המספר, המתאר את הסיטואציה ואת הדמות הראשית מנקודת מבטו . את זהותו של אבישי מגלה הקורא בהדרגה : המספר נדמה תחילה כשופט לא מעורב, ועם התקדמות העלילה הוא הופך לחבר ילדות סובייקטיבי ומעורב בסיפור . גם הסיפור עצמו נע כקליידוסקופ וחושף עובדות שלא היו ידועות למספר, אבישי, בעת התרחשות האירועים שמסופר עליהם כעת . למשל, השאלה המרכזית — מדוע עזב דובלה את מחנה הגדנ"ע — והתשובה המרה, שנסע להלוויית אחד מהוריו מבלי שהוא יודע מי מהם נפטר, מתגלה למספר רק באמצע הסיפור . בעת שהותם במחנה הגדנ"ע באוהל משותף, חווה דובלה התעללות מצד נערים שהיו עימם באוהל, ואילו אבישי אינו מגן עליו ומבקש לעבור לאוהל אחר . בדיעבד מרגיש אבישי כי היה עליו להעניק תמיכה לחברו באותה תקופה, והוא אפילו מפנטז שעשה כן . ה...
אל הספר