מבט פסיכואנליטי על 'והוא האור'

אינסטינקט משפחתי — 'והוא האור' מאת לאה גולדברג 117 נורה מתחשבת ומגיבה לצרכיה הרגשיים, הזוגיים והמשפחתיים של האם, אולם האם אינה קשובה לה ואינה מכירה את בתה . שני אירועים מאששים קביעה זו ; הראשון, בתחילת הספר, כאשר האם מספרת לנורה על גירושיה מהאב . היא חוששת מתגובתה של נורה, ואינה מעריכה נכון את יכולתה להבין את האם ולשים את עצמה במקומה . אולי זה משום שהאם עצמה אינה מסוגלת לכך, כפי שנראה בהמשך : "אבל [ . . . ] אינני יודעת, מה היחס שתתייחסי אלי . לא היתה לי כל אפשרות להודיעך קודם לכן . בכתב ? לא יכולתי . ובכן, כן, אני נפרדתי . . . נתגרשתי ממנו . " פני האם היו מתוחים . היתה עליהם צינה כקליפה על סבל גדול . כמעט מתים היו . "טוב עשית ! " פלטה נורה בביטחון פתע, ובלי שהעלתה על דעתה מילה אחרת : "טוב מאוד" . "ברוך השם ! " פרץ מפי האם . בעיניה נצנץ ברק רטוב . ורוח לשתיהן . ( עמ' 30 ) אם כן, נורה, נערה בעלת תפיסה רחבה של המציאות ואינטליגנטית מאוד, רואה את הסיטואציה מנקודת מבט אחת בלבד — זו של אִמה . היא אינה חושבת על עזיבת אביה החולה, לא על אהבתה אליו ולא על פירוק התא המשפחתי, אלא מגיבה באופן שמרגיע...  אל הספר