דעות קדומות משפחתיות — הלא-מודע המשפחתי ברומן 'כאב' מאת צרויה שלו 93 לגדולה, פוגש את אחיו שלקחו ממנו את אהבת אביו, את ילדותו, וכמעט את חייו כשזרקוהו לבור, ואומר : ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא : הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו : אני יוסף, העוד אבי חי ? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו . ויאמר יוסף אל אחיו : גשו נא אלי וייגשו . ויאמר : אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה . ועתה אל תיעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחייה שלחני אלוהים לפניכם . " ליד הדלת שנותרה פתוחה מעט היא ניצבת, גופה מצטמרר בבלי דעת למשמע הפסוקים . כן, שנים קיוותה גם היא להיווכח כי למחייה הוטלה לבור ההוא [ . . . ] אבל כיצד יוכל יוסף להתפייס בלב שלם עם מי שפגע בו פגיעה אנושה כל כך ? ( עמ' 49 ) הרומן נעדר האשמה כלפי המפגע, והיעדר ההאשמה הופך להיעדר אשמים כלל : מיקי אינו אשם שיצא מוקדם ( כנראה בשביל מאהבת ) ואשתו נפגעה בפיגוע תחתיו ; בתה אינה אשמה שנהגה בחוסר אחריות והצטרפה לכת וגרמה סבל רב להוריה ופציעה פיזית לאִמה ; בנה אינו אשם שהקשה על אימו ולכן התעכבה בבוקר ה...
אל הספר