סלוא עלינאת עאבד ולילא עבד רבו 166 מבוא בעשורים האחרונים גברה ההכרה בהשפעת הדת על פתרון סכסוכים, הן בתאוריה הן בשדה המחקר . חוקרים הדגישו את כוחה של זהות דתית ביישוב סכסוכים, בייחוד בעידן של 1 על בסיס אפיונים פנים-דתיים, התחזקות הדת והזהויות הדתיות האישיות והקולקטיביות . מוסריים ורוחנים, נעשה ניסיון לעצב עמדות ופעולות באזורי סכסוך . מוחמד אבו נימר אף הציע לשלב טקסים דתיים בתהליכי פיוס תוך כדי התבססות על המשותף לדתות 2 דייוויד סמוק הרחיב הצעה זאת וקרא האברהמיות, ליצירת חוויות וסמלים משותפים . למאמינים דתיים להיות סוכני פיוס, באמצעות הזדהות עם סבלם של אחרים והישענות על 3 משאבים הטמונים במסורות האמונה שלהם לבניית שלום . דיפלומטיה לא רשמית, בניהול גורמים מהחברה האזרחית, נהייתה מוקד עניין בהקשר של פתרון סכסוכים ובולט בה תפקידם של נציגי דת . מפגשי דיאלוג בין-דתי שאינם תלויים בשינויים פוליטיים זמניים נערכו בשנים האחרונות בישראל ובעולם התבססו על התפיסה שאנחנו מכנות ׳דיפלומטיה של אנשים׳, ולפיה מנהיגים דתיים אחראים פוליטית, מוסרית 4 ודתית לקהילת המאמינים שלהם . בישראל התקיימו מפגשים בין-דתיים בי...
אל הספר