פרק שביעי - ניציות פרגמטית: על דרכו של הליכוד להסכם השלום עם מצרים, 1973 – 1977

] 167 [ ני ציו ת פ רגמטית : על דרכו של הליכוד ל ה סכם השלום עם מצרים הסכמה עקרונית לנסיגה ישראלית מסיני ומרמת הגולן . אולם זו הייתה הסכמה בישיבות סגורות, ולמעשה בשנים הבאות בגין לא חזר עליה וודאי שלא הבליט אותה בפומבי . והנה כאן, בינואר 1977 , התייצב לראשונה מנהיג הימין הישראלי קבל עם ועדה ( ומול תומכיו ופעיליו ) וביטא נכונות לנסיגה ישראלית בהסכם שלום ! זאת עוד : לפי ההיגיון של ניהול משא ומתן בתפיסת הימין הישראלי 79 היה אפשר להסיק כי הצהרה על נכונות עוד מימי הנהגתו של ז׳בוטינסקי, לנסיגה ישראלית הגדירה את נקודת המוצא למשא ומתן העתידי, שבו ככל שמדינות ערב תהיינה נכונות להסכם שלום מבוסס ועמוק — יפגין מנהיג הימין שאמור להנהיג את ישראל נדיבות נוספת במשא ומתן . בגין לא הצהיר מראש על נסיגה מלאה או רחבת היקף, אך גם לא גדר את דבריו כ״נסיגה זעירה״ . הוא הסתפק בציון העובדה שהמפלגה הקומוניסטית היא המפלגה היחידה בישראל ״המוכנה לנטוש את כל סיני״ — הכרעה שאותה יקבל כידוע בעצמו פחות משנתיים מאוחר יותר . שנים ארוכות נדמָה שהימין מסרב להשיב במסודר לתהייה מהי האלטרנטיבה שהוא מציע בתחום המדיני, מלבד שלילת...  אל הספר