פרק רביעי - תמיד במרי: כשמנהיג לח״י לשעבר תמך בעצמאות לאלג׳יריה

] 86 [ מימ ין לציונות ומחוץ לה . ארכיונו בספרייה הלאומית כולל אלפי מסמכים, וברחבי הארץ יש גם רחובות על שמו . ועם זאת, או למרות זאת, הוא אחד הגיבורים ״הנשכחים״ בתולדות הציונות . מעטים, בוודאי בקרב הציבור הרחב, מודעים לפרטי פועלו ההיסטורי, ומעטים, גם בקרב הקהילה האקדמית, ייחדו לו מחקרים . גם לעומת חבריו להנהגת לח״י הוא נותר בצל . שמיר נעשה כידוע לראש ממשלת ישראל מ- 1983 ועד 1992 ( למעט 1984 – 1986 ) , ואילו אלדד, שערך את העיתון סלם לאחר הקמת המדינה, נחשב אחד ממניחי המסד לימין המשיחי-ציוני . אחת הסיבות המרכזיות לכך שילין-מור, שידע להשתמש באקדח ובעט כאחד ונמלט פעמיים מן הכלא הבריטי במבצעי בריחה נועזים, נדחק לשיפולי הזיכרון הציבורי טמונה בכך שלאחר הקמת המדינה נעשה לאחד ממבקריהן החריפים של ישראל והציונות . בעקבות זאת הוא נתפס בימין כמי שחצה את הקווים, ואילו במחנה השמאל הוא ״סבל״ מדימויו המוקדם כמנהיג מחתרת אלימה ורדיקלית . אחרים כלל לא הבינו את פשר ״התפנית״ שעבר לכאורה — שבחינתה תעמוד במרכז המאמר — עד כדי כך שהעיתון 2 ידיעות אחרונות תהה אם ״מפקד לח״י לשעבר בעד . . . חיסול המדינה״ ? במוקד הפר...  אל הספר