] 304 [ אוצר מילים ] 305 [ בלי קימונו, בלי סושי — שי חה עם הרוּקי מוּרקמי הזיכרון הוא דבר מוזר מאין כמוהו . בשעה שהייתי בתוך הנוף ההוא לא הקדשתי לו אפילו טיפת תשומת לב . לא חשבתי שזה מראה מרשים במיוחד, ולא העליתי על דעתי שכעבור שמונה עשרה שנים אעלה אותו בזכרוני לפרטי פרטים . למען האמת, באותה העת לא היה אכפת לי מהנוף או משום דבר דומה לו . חשבתי על עצמי, חשבתי על הבחורה היפה שפוסעת לצידי, חשבתי עליה, חשבתי עלי ועליה, ושוב חשבתי על עצמי . הייתי אז בגיל שבו כל מה שראיתי וכל מה שחשתי וכל מה שחשבתי — בסופו של דבר שב וחזר אלי כבומרנג השב אל היד . בנוסף לכך הייתי מאוהב, והאהבה העמידה אותי במצב מסובך להפליא . לא נותר לי עודף רגשות להקדיש לנוף . אבל עכשיו הדבר הראשון שצף ועולה בזכרוני הוא תמונת אותו האחו . ריח העשב, הרוח הנושאת בכנפיה שמץ של קרירות, פסגות ההרים, נביחת הכלב, אלה הדברים המופיעים ראשונים, ובבהירות רבה . בבהירות רבה כל כך עד שנדמה שאם אושיט יד אוכל ללטף אותם באצבעותי אחד אחד . אולם בתוך התמונה אין לראות אדם . אין איש . נאוקו איננה, ואף לא אני . לאן זה נעלמנו, אני חושב . מדוע קורה דב...
אל הספר