זיכרון במקום נקמה - שיחה עם טוני מוריסון

] 260 [ אוצר מילים ] 261 [ זיכרון במקום נקמה — שיחה עם טוני מור יסו ן בית מספר 240 , ששני פסלי אריות שחורים מעטרים אותו מבחוץ, נמצא ברחוב מוזנח למדי בחלקה הדרומי של מנהטן . בגודלו ובהדרו הוא נראה יוצא דופן על רקע הרחוב המלוכלך מעט, התעשייתי, שנטוע בין צ׳יינה טאון לסוהו . כשנכנסים לתוך הבית נגלים שטיחים צבעוניים, גרמי מדרגות רחבים, אהילים גדולים ושני שוערים שמדברים ביניהם בשקט תהומי . ״הגברת מוריסון גרה כאן ? ״ ״כן, בהחלט״, עונה אחד מהם . את דלת מספר b 6 פותחת אישה במטפחת ראש כחולה, שערהּהאפור-לבן אסוף תחתיה . היא גדולת ממדים, נעה באיטיות, מעשנת סיגריה אחרי סיגריה, וקולה העמוק, החרוך והמצטלצל, ממלא את חלל החדר . חורף 2004 . היא מושיטה יד ללחיצה ואז עולה בכבדות לקומה השנייה כדי לסיים שיחת טלפון . ״הבן שלי מאושפז בבית חולים, הוא לא מרגיש טוב״, היא נאנחת, מתיישבת על הכורסה הגדולה . ״אני מודאגת . אלך לבקר אותו מאוחר יותר״ . היא מחלישה את עוצמת המוזיקה שנשמעת ברקע — דיסק עם מוזיקת עולם . מסביב פזורים פסלים ומסכות אפריקניים והרבה רהיטי עץ . כיסא גבוה ניצב אל דוכן קריאה מעץ, והרבה ספרים סביבו ...  אל הספר